31והנה טוב מאד באוה"ח הביא מד"ר זה המות ע"ש. וע"ד צחות י"ל דאף כי רשות לחיות חיים טובים ולהנות מתענוג עוה"ז, אבל לא לעבור הגבול אחרי מותרות וז"ש טוב מאד' אם ירדוף רק אחרי מותרות אז יבא עליו המות. ואי' בספרים הא דלא כ' בפרשה ב' ובכל מאדכם כמו בראשונה ובכל מאדך. דאחז"ל יש אדם שממונו חביב עליו מגופו לכן כ' ובכל מאדך. וזה שייך רק ביחיד יש סוג אנשים כאלה ג"כ שאיננו נורמאלי תוה"ק כתובה לכל ולכן אם יש רק במציאות הזכירו התורה, אבל בל' רבים ובכל מאדכם זה אי אפשר להיות שרבים ילכו בדרך שגעון כזה, אבל בעוה"ר כעת יש רבים שאין להם מטרה אחרת בחייהם רק ממון ואם מאת הממשלה לא יפריעו אותם לעבוד ביום הראשון אז כבר שכחו באיזה יום עומדים: ובשפת אמת פ' ואתחנן תרנ"ד כ' דלכאורה תמוה הא דיש אדם שממונו חביב מגופו, וי"ל דתכלית האדם שיתקן מעשיו ויחזור הפקדון לבעלי' כמ"ש על זאת יתפלל כו' לעת מצוא, וכמ"ש בחו"ה דצדיקים מתאוין לצאת מן מאסר הגוף כו' ולכן מי שמוסר עצמו באהבת הבוי"ת ע"י שיודע ומבין כי זה תכלית האמת מוסר נפשו בלב שלם, אבל להיות מוסר ממונו ונשאר עוד בעולם הנסיון והעניות מעביר ע"ד קונו יוכל להיות קשה הנסיון יותר ממסירת נפש עכ"ל הקדוש:32הששי. רש"י הוסיף ה' התנה ע"מ שיקבלו חמשה חומשי תורה, ד"א הששי שתלוים ועומדים עד יום הששי בסיון. עי' צל"ח שבת דפ"ח על תד"ה כפה אף שכבר הקדימו נעשה לנשמע שמא יחזרו כשיראו אש הגדולה, והוא תי' מספיק על שהוצרך לכפיית ההר אבל עכ"פ לענין קיום העולם כבר נתבסם העולם ולא יועיל חזרה שעל הקבלה התנה, וכיון שכבר קיבלו נתקיים התנאי ולא יחזר לתהו כמ"ש תוס' ע"ז ד"ג ד"ה נוגעין, כמו כן אם יחזרו מקבלת התורה ל"מ שכבר נתקיים העולם, אך לפי' הא' דרש"י דה"א יתירא רומז על תורה וששי היינו ו' ימי המעשה, וכל מעשה בראשית מיום א' עד סוף ו' תלוים בתנאי תורה נמצא דלא נתייחד זמן ידוע על קבלה, ובכל זמן שיהיה הקבלה יתקיים התנאי ויתבסם העולם, אבל לפי' הב' היה התנאי דוקא על ו' בסיון ומה שקיבלו קודם ל"מ ויכולים לחזור עוד בו' בסיון, והנה מ"ש נעשה ונשמע זה היה בה' בסיון כמ"ש רש"י משפטים כ"ד ד', ותוס' ע"ז ד"ה הששי הק' למ"ד בז' בחדש ניתנה מה יום הששי ע"ש שנדחקו ואני אומר שב' הפירושים ברש"י הם להני תרי תנאי, דלר"י דבז' הוא כפי' הא' דה"א היתירה הוא התורה, וששי מעשה בראשית ולא נזכר זמן קבוע לקבלת תורה, ופי' הב' היינו לרבנן שבששי ניתנה עש"ה: ועי' מהרש"א ע"ז ד"ג, דר"ת של יום הששי ויכולו השמים הוא שם, לרמז בסוף מעשה בראשית דאותיות הוי' הם כלים של הקב"ה לצור בהם עולמות כמ"ש ביה ה' צור עולמים, ולכך אמרו די לעולם שישתמש בשתי אותיות, וחצי שם השני נרמז מתחלת ויכולו השמים שהוא התחלת פרשת שבת, לרמז שלא יתמלא השם עד לעולם שכולו שבת, וע"ש מה שמתרץ דלמה קבע שבועות ביום נ' לספירה הא הי' ביום נ"א, כי ביום נ' נטהרו מטומאת מצרים ועי"ז הוקבע החג ע"ש. וקושייתו הוא ג"כ קו' המג"א בסי' תצ"ד ע"ש ובחק יעקב מ"ש בזה, ומ"ש דיום הששי ויכולו השמים הוא שם הוי' כן כ' ברמ"א או"ח סי' רע"א סעיף יו"ד: ועי' בהקדמה סמיכת חכמים על ברכות דכ"א. כ' ג"כ בדרך הצל"ח דנפק"מ בין ב' הפירושים שברש"י אם הה"א קאי על ה' חומשים אין התנאי על הקבלה כ"א על הקיום כי מאי איכפת בקבלה אם לא יקיימו, ואף שלשון רש"י ע"מ שיקבלו לא חש לפרש, גם דאי אפשר לקיים בלי קבלה דאינם יודעים מה לקיים וגם גדול המצווה ועושה א"כ רק ע"מ לקיים, וגם נפק"מ שאינו תנאי כפול שאם לא יקיימו יוחרבו ואנו רואין בחוש אף שלא קיימו שמים וארץ קיימין כקי' התוס' ריש ע"ז אבל לטעם השני על ששי בסיון קאי אקבלה. דאז הי' רק הקבלה והקיום נשאר לעולם, והי' ת"כ בבריאה על הקבלה דאם לא יקבלו יחזור לתהו ובהו וכמ"ש בשבת וע"ז, וזה כוונת רש"י בפי' הב' הי' תלוין ועומדין עד ששי בסיון, ופי' לפי שהי' תלוין ברפיון שיוחרבו אם לא יקבלו ועומדין על הקבלה כמ"ש תוס' ע"ז, ובפי' ראשון לא כ' שהי' תלוין ועומדין רק סתם על מנת ופירושו כמו בשביל או כדי שיקבלו עש"ה: ועי' בס' נחלת עזריאל על מס' ע"ז על קו' תוס' למ"ד בז' בסיון ה"א והששי למ"ל. לכאו' לק"מ לרש"י בחומש דכ' ב' פירושים א"כ למ"ד בז' י"ל דקאי על חמשה חומשי תורה, ולא על יום החודש ובדוחק י"ל דס"ל לתוס' מדלא נכתב הה"א מקודם על מלת הערב או הבקר להורות דהם תלוים בחומשי התורה. אלא דקאי ג"כ על יום החודש בו' בסיון תלוי הכל והק' שפיר ע"ש. וע"ע בהקדמה לס' מחשבות ישראל להגאבד"ק זאקראטשין ז"ל. וע"ע בהגהות בן אריה בש"ס דווילנא מס' ע"ז שהוצרך לב' הפירושים דלמ"ד בשבת דקט"ז א' דשבעת ספרי תורה הם ע"כ דריש הששי לששי בסיון ולמ"ד בשביעי ניתנה תורה דריש ה' חומשי תורה, ועי' מד"ר סופ"ט דדריש ג"כ מן ה' דהששי ע"ש: ועי' בס' עמק יהושע ח"א דרוש י"ב מהגר"א מסלאנים ז"ל דר"ל לשיטתי' סובר דבששי ניתנה תורה דבריש יומא יליף ר"ל ז' ימים דפרישה מסיני, דכ' ויכסהו הענן ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי זה בנין אב שכל הנכנס למחנה שכינה טעון פרישה, תניא כוותי' דר"ל משה עלה בענן כו' זה הוי מעשה אחר י' דברות דר"י הגלילי, רמ"א וישכון כבוד ה' מר"ח כו' וקמיפלגי אי בו' ניתנה תורה או בז' ריה"ג בו' הילכך זה הי' אחר י' דברות, ור"פ כר"י דבז' וא"כ ר"ל דגמר מסיני אלמא דס"ל כריה"ג דהי' לאחר י' דברות. ומסתמא ר"ל כת"ק דבו' בחדש ניפנה הילכך ס"ל דהי' אחר י' דברות. דאאפ"ל דהי' קודם דהא בו' ניתנה תורה א"כ איך כ' ויקרא אל משה ביום הז'. א"ו דהי' אחר י' דברות משום דמשה עלה בענן ונתכסה בענן ונתקדש בענן כדי לקבל תורה בקדושה וע"כ גמר מיני' פרישה. ושפיר ר"ל דרש הששי דהתנה על תורה שניתנה בששי ע"ש אריכות: ובס' בנין דוד על איכה מזקיני הגאון מלאסק ז"ל בפתיחה אות ה' כ' להקדמת הרמב"ן עה"ת דכל החכמות אדם יוכל ליקח מהתורה ושלמה ג"כ הי' חכמתו מתורה ע"ש, ובאורו כי בריאת העולם נברא בתורה כמ"ש במדרש דראה בתורתו וממנו ברא העולם כמ"ש בנדרים דל"א אלמלא תורה לא נברא העולם, א"כ התורה הוא כמו כלי בנין, וכאשר נבראו שמים וארץ כן נבראו החכמות אשר יוכשר אדם להשיג וכל סבה שיארע לעולם אלמלא התורה ל"ה באפשרי להיות כמ"ש רש"י בחומש יום הששי שהתנה כו' יחזרו לתהו ובהו, וא"כ בתורה נרמז קיום העולם הן בגופניות הן. בשכליות כי גם שכל נברא כמ"ש בתרגום ב' ז' לנפש חיה לרוח ממללא היינו כוונת השכל שג"כ נברא ביום הששי ע"ש באריכות: ובס' חסד למשיחו על רות בפתיחה הביא טעם על קריאת רות בשבועות עפ"י רש"י הנ"ל דע"י קבלת התורה נתקיימו כל מעשי בראשית, ובפ"א מ"ב דאבות על ג' דברים העולם עומד על התורה עבודה גמ"ח, ועב"י חו"מ סי' אי'. וא"כ מהנכון שבכל שנה ביום קבלת התורה יזכור כל איש שביום זה קבלנו עלינו לשמור כל ג' חלקי התורה, וכל המקיים א' מהם לא עשה ולא כלום, ובקראינו ביום הזה בסדר היום יש זכרון לחלק התירה ובפ' מוספים יש זכרון לחלק עבודה, וחסר לנו עדיין זכר לחלק גמ"ח לכן תקנו חז"ל לקרא המגלה שיהי' חוט המשולש כמ"ש ברות רבה פ"ב פסוק ותאמר נעמי אר"ז המגלה הזאת אין בה לא טומאה ולא טהרה לא איסור ולא היתר ולמה נכתבה להודיעך גודל שכרן של גומלי חסדים. ועי' במפו' שרוב דברי המגלה מדברים מעניני גמ"ח, ופ"י קריאתה נשלם זכרון כל ג' עמודים ע"ש. וע"ע בשו"ת בית יצחק אה"ע בצלעות הבית דרוש ז':
